אמרו חז”ל, שנח לא הוכיח את בני דורו[1], כאברהם אבינו ע”ה שהפיץ את דעת ד’ בעולם, ולכן אף הוא היה בכלל הגזירה, אלא שמצא חן בעיני ד’ (לעיל ו, ח; ועיין עוד בבראשית רבה כא, א). וצריך ביאור, למה באמת לא נהג כאברהם.

אך נראה שיש הבדל בין צדיק שצדקתו היא מפני שגדל בין צדיקים, שהוא צריך להזהר מלהתקרב לרשעים פן ילמד ממעשיהם הרעים, לבין צדיק שגדל בין רשעים, ומכח לימוד התורה והיראה שלו פרש מהם ונעשה צדיק, שהוא יכול להוכיח את הרשעים ואין חשש שילמד מהם.

ולכן נח, שגדל אצל חנוך ומתושלח, היה נמנע מלהתקרב לרשעים אפילו על מנת להוכיחם. ולעומתו, אברהם אבינו ע”ה שגדל אצל תרח ובצדקתו לא למד ממעשיו, היה יכול לקרב את בני דורו ולהוכיחם ולא חשש שילמד מהם. ולכן אמרה שרה (לקמן כא, י), “גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש וגו’ עם בני עם יצחק”, כדי שיצחק אבינו לא ילמד ממעשיו הרעים, כי הוא נתגדל בבית אברהם ושרה הצדיקים, ויש חשש שילמד ממעשי הרשע[2].

(ח”א כא)

[1] בספרי הדרוש (ראה פי’ האלשיך הק’ על הפסוק את האלקים התהלך נח) מובאת טענה זו על נח בשם המדרש, ולא מצאתי כן בפירוש. ואדרבה, איתא בסנהדרין (קח, א) “שהי’ נח הצדיק מוכיח בהם ואומר להם עשו תשובה”. ואפשר שהטענה היא על שלא הוכיחם כל השנים, ורק בעת בניית התיבה החל להוכיחם. ועיין עוד בזוה”ק (ח”א דף סז) שלא התפלל על דורו. ועיין עוד בבראשית רבה כט, א; בדברים רבה יא, ג ודו”ק.

[2] ועיין עוד לקמן תהילים ד”ה אשרי האיש (הב’).