לעת זקנתו בשנת תרמ”ו כשהוא בן ע”ו שנים, החל בנו רבי אליעזר שלמה זצ”ל להפציר בו מאד שיאות לרשום דברי אגדה ותוכחת מוסר על סדר פרשיות התורה, וגם שלח לו פנקס מכורך ובו כד’ מאות דפים גדולים שירשום בהם את חידושיו.

אחר הפצרותיו הרבות ניאות רבינו הגה”ק זצ”ל והחל במלאכה. אך הכתיבה עלתה לו בקושי גדול, שכן לעת זקנתו התעוור בשתי עיניו ל”ע. אמנם כעבור שנים אחדות חזרה הראי’ לעין אחת באורח פלא, או אז לקח את עט הסופרים בידו, וכתב את דרושיו וחדושיו על התורה מתוך הזכרון. וכך, לאור עין יחידה כתב רבינו הגה”ק זצ”ל מאות עמודים בכתב יד קדשו, ובקשתו שצאצאיו יהגו בדברי תורה אלו וידובבו את שפתותיו בעולם העליון, אשר כדבריו זהו “חסד של אמת, חסד שעושין עם המתים”.

ואכן שנים רבות הי’ הקונטרס הזה מונח וספון ולא זכה לראות אור הדפוס. בחסדי ד’ שרד הקונטרס את המלחמה הנוראה וצאצאי רבינו הגה”ק זצ”ל העלוהו לארץ הקודש, אך גם כאן הי’ מונח בקרן זווית וכמעט שח”ו הלך לאיבוד.

ואז בחסדי ד’ זכו שלשה יקרים מצאצאי רבינו הגה”ק זצ”ל, ה”ה הר”ר הלל דב גאנץ הי”ו, הר”ר ישראל מרדכי ביקסנשפנר ז”ל והר”ר אברהם אליעזר הוס הי”ו, ובשנת תשמ”ח העלו את הספר על מכבש הדפוס בשני כרכים עבי כרס, אחרי שהוזילו הון רב לפענח את הכתב יד ולפארו במראי מקומות ובמפתחות לשם ולתפארת.